ע"א 3794/91

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין בדבר כשירותה של בתם הקטינה של שני מערערים בשל חוסר יכולתם לטפל בה. בית המשפט המחוזי הכריז על הקטין כבר-אימוץ לאחר שקבע כי שני ההורים עמדו בתנאים לפי סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים. הערעור לבית המשפט העליון נסוב סביב השאלה האם יש לבטל את ההכרזה בשל שינוי הנסיבות בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, קרי העובדה שהאם החלה להשתתף בתוכנית גמילה מסמים במסגרת עונש המאסר שנגזר עליה. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שעל ערכאות הערעור לשקול שינויים שחלו מאז פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, הנסיבות הנוכחיות עדיין צריכות לעמוד בקריטריונים לאימוץ לפי סעיף 13(7). לחלק זה שני מרכיבים: יכולתו הנוכחית של ההורה לטפל בילד והסיכוי לשינוי במצבו בעתיד. במצטבר, שינויים אלה חייבים להיות אובייקטיביים וסבירים, ולהתרחש בעתיד הנראה לעין. העתיד הנראה לעין תלוי בגיל הקטין ובמשך השינוי הצפוי, כאשר קטינים צעירים יותר מאפשרים המתנה ארוכה יותר. בנוסף, בית המשפט מתחשב במצבו הנוכחי של הקטין ובוודאות השינוי. במקרה זה, בית המשפט מצא כי אמנם השתנו נסיבות האם, אך השינוי אינו מספיק או סביר כדי לשנות את הצהרת הכשירות לאימוץ. גילו של הקטין, בשילוב עם הסיכוי הלא ברור והרחוק לשיקום האם, הביאו לכך שבעתיד הנראה לעין לא היה סיכוי ריאלי שהאם תטפל בילד. לפיכך נדחה הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי להכריז על הקטין כבר-אימוץ התקבלה.