דנ"א 9983/16

תקציר

הכרעת בית המשפט בפרשת אסדי ודבח נסובה סביב סוגיית הפיצויים בגין הפקעת קרקעות, כאשר הטענה העיקרית היא כי הפיצוי צריך לשקף את מלוא הפוטנציאל ושווי השוק של הקרקע המופקעת. אסדי טוען כי פסק הדין עולה בקנה אחד עם העקרונות הקיימים, תוך התייחסות ספציפית להחלטות קודמות של בית המשפט כמו פסקי הדין חביב אללה וארידור, ומדגיש כי הפיצוי צריך להתחשב במלוא הפוטנציאל של הקרקע כפי שתואר בתוכניות מאושרות טרם הפקעה. אסדי טוען כי הקפאת זכויות הבנייה מכבידה באופן בלתי הוגן על בעלי הקרקעות, וכי על המדינה לפצות על בסיס תנאי השוק ללא השפעה של פעולות תכנון ממשלתיות. בית המשפט דחה את בקשת המדינה לדיון נוסף, ואישר כי פסקי הדין של דבח ואסדי אינם מציגים תקדימים משפטיים חדשים או סותרים את החוקים הקיימים. היא מדגישה כי פיצויי הפקעה הם יסוד לטיפול הוגן, העולים בקנה אחד עם עקרונות של צדק חלוקתי, ומבטיחים לבעלי הקרקע פיצוי הולם בגין אובדן פוטנציאלי של שימוש ושווי שוק. פסקי הדין חוזרים ומאשרים כי על השומות להתחשב בערכים היסטוריים שמקורם לפני כל "הקפאה" שמטילה המדינה, ושוללים שינויים עקב שינויים תכנוניים לאחר הודעת ההפקעה. למרות ההשפעות התקציביות האפשריות, בית המשפט סבור כי אין זו סיבה מוצדקת לבחינה משפטית נוספת, ומגיע למסקנה כי פסקי הדין הקיימים מספקים בסיס איתן לחישובי פיצויים, ואינם מחייבים דיונים נוספים.