ת"א 3023/04

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הזכויות לפיצויים הנובעות מחוזה חכירה לקרקע חקלאית. הנתבעים, אגודה של בעלי קרקעות, חכרו קרקע ממינהל מקרקעי ישראל והעבירו אותה סאבלט לחבריהם. הקרקע הוחזרה למינהל בעקבות שינוי ייעודה, והאגודה קיבלה פיצוי כספי מהמינהל בגין שינוי זה. התובעים, חלק מחברי העמותה, טענו כי האגודה פעלה כשלוחתם ולכן יש לחלק את הפיצוי המתקבל בין החברים. הם טענו כי זכויות הקניין שלהם הופרו, כי הוטעו לאשר את החזרת הקרקע וכי האגודה אינה מוסמכת להשתמש בפיצויים לצרכיה שלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי האגודה אינה שלוחה של חבריה וזכותה לבצע עסקאות בעצמה. הסכם החכירה והתיקונים שהוכנסו בעקבותיו היו בין האגודה לבין המינהל, ללא מעורבות החברים. לפיכך, האגודה הייתה הגורם היחיד הזכאי לפיצויים. כמו כן, בית המשפט קבע כי השימוש שעשתה האגודה בכספי הפיצויים היה מוצדק. הוא שימש להסדרת חובות העמותה, שהיוו תנאי מוקדם להסכם הפיצויים, וכן לפיתוח תשתיות ולמטרות נוספות שאושרו על ידי הנהלת העמותה. התובעים לא הוכיחו כי הוטעו או כי נגרם להם נזק כלשהו מהשבת הקרקע, ותביעתם לחלק גדול יותר מהפיצוי נדחתה. תחת זאת, נמצא כי תביעתם של התובעים נעשתה בחוסר תום לב, והם חויבו בהוצאות והוצאות המשפט של העמותה.