סע"ש 58748-12-20

תקציר

התובעת, עובדת שנאלצה לפרוש בגיל 67 שנים ושמונה חודשים, טענה כי פרישתה נבעה מאפליה על רקע מין וגיל, והעבירה את נטל ההוכחה לנתבעת לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. עם זאת, בית המשפט לא מצא סיבה להאמין כי החלטת הנאשם נגועה באפליה. התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת טענותיה, במיוחד נוכח ההשוואות המקצועיות המורכבות הנדרשות במקרה זה. עדי הנתבעת מסרו עדות משכנעת כי ההחלטה התבססה על שיקולים לגיטימיים, כגון כישוריו המקצועיים הספציפיים של התובע וצרכיה הרפואיים המתפתחים של המחלקה, ולא על שיקולים מפלים. זאת ועוד, מנתונים שהציגה הנתבעת עולה כי מספרן היחסי של העובדות שהמשיכו לעבוד מעבר לגיל הפרישה היה דווקא גבוה מזה של העובדים הגברים. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענת התובעת לאפליה אינה נתמכת ודחה את התביעה. כתוצאה מכך, חויב התובע לשלם לנתבע 8,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.