עמ"נ 48332-03-24

תקציר

המקרה סובב סביב אדם שהסתנן לישראל לפני שנים ועמד בפני גירוש בשל שהייה לא מוסדרת במדינה. הוא התחתן ונולד לו ילד, סירב לעלות על טיסות סדירות לגירושו ועסק בפעילות סמים בלתי חוקית, וישב בכלא. הרשויות דחו את בקשתו לאשרת כניסה חוזרת, שאושרה על ידי בית הדין לערעורים, תוך הדגשת הסיבוכים בזיהויו והצורך בדרכון. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קובע כי בית הדין לעררים לא שקל את התא המשפחתי ואת זכותו של הקטין לחיות עם שני הוריו. השופטת מדגישה את חשיבותן של זכויות המשפחה ואת האיסור לכפות פירוד בין בני זוג, מרחיבה הגנה זו גם לזוגות ידועים בציבור ופועלת למען טובת הילד. במקרה דנן, השופט פוסק לטובת המערער ומאפשר לו אשרת כניסה חד-פעמית הלוך ושוב לצורך קבלת דרכון ואיחוד עם משפחתו בישראל, בתנאי שהרשויות יבחנו מראש את כנות קשריו. החלטה זו נועדה לאזן בין זכותו של הילד למשפחה לבין הדרישות המנהליות, ולהבטיח כי הרשויות יתחשבו בנסיבות הייחודיות. השופטת מבהירה כי שיקול דעת זה אינו כובל את סמכויות הרשות ומדגישה את חשיבות איחוד המשפחות, במיוחד כאשר המכשול הוא הצגת דרכון בלבד.