רחד"פ 44548-09-23

תקציר

בפסק דין זה נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריית גת. הערכאה הנמוכה יותר פסקה על הסדר דיור חלופי של 48 חודשים, בעלות של 216 אלף שקל, לחייב שבבעלותו מחצית מנכס מקרקעין בשווי של 2.7 מיליון שקל. לחייבת, המתגוררת באשקלון עם בעלה, היה חוב משכנתא של 480 אלף שקל כנגד הנכס. המבקש טען כי יש לקבוע את התקופה ל-18 חודשים בהתאם לסעיף 229(ז) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בהתאם לדיני ההוצאה לפועל ולתיקים תקדימיים, דבר המצביע על טעות בפסיקת בית משפט השלום. בתמיכה לעמדה זו הגישו הנאמן והממונה ערעור. בסקירה בחן השופט שני שיקולים עיקריים: קביעת משך ההסדרים הזמניים על פי החוק וחישוב מדויק של סכום הפדיון. צוטטו פסיקות קודמות, ובפרט בעניין רוזנפלד, שהדגישו את הקווים המנחים הפרוצדורליים לטיפול בנכסים משועבדים בתיקי חדלות פירעון ואת תפקידם של הנושים המובטחים. השופט הדגיש כי אין לכלול דמי מימוש בחישוב הפדיון שכן הדבר פוגע בתשואות הנושים. פסק הדין קיבל את הערעור, ובכך למעשה קיצר את תקופת הדיור החלופי ל-18 חודשים וחישב מחדש את חבות הפדיון של החייב ל-964,000 שקל, בניכוי דמי נאמן ופיקוח מהוצאות המימוש. לפיכך התקבל הערעור, תוך הבטחת הגנה על הנושים ויישור קו עם הוראות החוק.