רע"א 7228/15

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שנמסרו בלבד: **עובדות המקרה:** המשיב 1 נפגע בשתי אירועים נפרדים: 1. **תאונת דרכים (26.12.2012):** טען לנזק נפשי. תביעתו הוגשה כנגד המבקשת (קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). 2. **נפילה לבור ניקוז (27.3.2013):** טען לנזק נפשי ואורתופדי. תביעתו הוגשה כנגד המשיבה 2 (המועצה המקומית אבו גוש). המשיבה 2 שלחה הודעה לצד שלישי למשיבה 3 (נתיבי ישראל). תביעה זו מבוססת על פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). המשיב 1 ביקש לאחד את שתי התביעות להליך אחד ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיעריך את הנזק הנפשי שנגרם בשני האירועים. **הסוגיה המשפטית המרכזית:** השאלה העיקרית הניצבת בפני בית המשפט היא כיצד יש לנהוג כאשר תובע מאחד בתובענה אחת שני אירועי נזק נפרדים, שכל אחד מהם נדון על פי סדרי דין שונים, ובפרט בכל הנוגע להוכחת עניינים שברפואה. **ניתוח משפטי:** 1. **קושי דיוני וראייתי בצירוף שני מזיקים ושני אירועים:** * **שוני בסדרי הדין:** בית המשפט מדגיש את ההבדל המהותי בין הליכים המתנהלים לפי חוק הפיצויים להליכים המתנהלים לפי הפקודה, בכל הנוגע להוכחת עניינים שברפואה. * **חוק הפיצויים:** הוכחת נזק, נכות וקשר סיבתי נעשית אך ורק באמצעות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. אין אפשרות להגיש חוות דעת רפואיות מטעם בעלי הדין. * **הפקודה:** הוכחת עניינים שברפואה נעשית באמצעות מומחים מטעם בעלי הדין, כמקובל בהליכים אזרחיים רגילים. * **הקושי בצירוף:** צירוף שני מזיקים הנתבעים על פי דינים שונים (חוק הפיצויים ופקודת הנזיקין) יוצר קושי דיוני וראייתי. הדבר בולט במיוחד כאשר מדובר בהוכחת נזק רפואי. 2. **בחינת כשרות הצירוף לפי תקנה 22 לתקנות סדרי הדין האזרחי:** * בית המשפט מעלה ספק לגבי עצם האפשרות לצרף את שני האירועים והנתבעים לתובענה אחת מכוח תקנה 22. תקנה זו מאפשרת צירוף רק כאשר התביעות נובעות מ"מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". * בית המשפט מטיל ספק האם שני האירועים הנפרדים (תאונת דרכים ונפילה לבור) מהווים "סדרה אחת של מעשים" או מעלים "שאלה משותפת, משפטית או עובדתית" כנדרש בתקנה. * ההיגיון בצירוף (למניעת מצב של "קרח מכאן ומכאן" וקביעות סותרות) קיים, אך אינו מספיק כשלעצמו כדי לאפשר את הצירוף, במיוחד נוכח הקשיים הדיוניים. 3. **סמכות בית המשפט לפתרון תסבוכות דיוניות:** * גם אם בעלי הדין אינם טוענים פורמלית כנגד הצירוף, בית המשפט אינו כבול להסדר הדיוני שבחרו התובעים. לבית המשפט סמכות ותפקיד לפתור תסבוכות דיוניות הנובעות מצירוף כזה, על מנת להבטיח בירור יעיל והוגן של המחלוקות. * בית המשפט מציע כפתרון אפשרי את **הפרדת הדיון** (תקנה 23 לתקנות), כך שכל תביעה תתברר בנפרד, תוך בחינת השלכות ההכרעות על שלבים אחרים או על צדדים אחרים. 4. **ההחלטה הקונקרטית וההתמודדות עם הצירוף:** * בית המשפט המחוזי נענה לבקשת התובע למנות מומחה אחד שיעריך את הנזק הנפשי משתי התאונות, תוך שהוא מנמק זאת בחוסר סבירות שימונה פעמיים מומחה מטעם בית המשפט באותו עניין. * **החידוש/הבעיה העיקרית:** המבקשת (קרנית) נתבעת מכוח חוק הפיצויים, ולכן אינה יכולה להציג חוות דעת רפואיות מטעמה. לעומתה, המשיבות 2 ו-3 (הנתבעות על פי הפקודה) כן יכולות להגיש חוות דעת מטעמן, ובכך להשפיע על המומחה שימונה. * בית המשפט נענה לבקשת המבקשת לעיון חוזר, אך דחה את בקשתה למנות מומחים נפרדים. בית המשפט הורה כי המומחה יתייחס בנפרד לשתי התאונות, ויובהר לו כי מדובר בסדרי דין שונים וכי עליו להתייחס לחוות דעת ככל שתוגשנה רק לעניין התאונה השניה. 5. **הכרעת בית המשפט העליון (רשות ערעור):** * בית המשפט העליון מקבל את בקשת רשות הערעור ומורה על דיון כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש הערעור. * **ההכרעה המרכזית:** "דרך המלך" היא מינוי שני מומחים נפרדים, בשל סדרי הדין השונים. * **מדוע המומחה האחד אינו פתרון ראוי:** * המומחה שיבחן את הנכות הנוכחית יצטרך להעריך את תרומת כל אירוע, אך הוא יצטרך לעשות זאת ללא חוות דעת פרטיות מטעם המבקשת, בעוד שהמשיבות 2 ו-3 כן יוכלו להציג לו חוות דעת. * קבלת חוות דעת מצד המשיבות 2 ו-3 לאחר שגיבש דעתו הראשונית עלולה להציב את המומחה במבוכה, להביא לדבקות בעמדתו המקורית, או ליצור תלות בלתי ראויה בחוות דעת חיצוניות. * הדבר פוגע באופן מהותי במבקשת, שהיא "כפותה" מלהציג חוות דעת, בעוד שידי יריבותיהן "משוחררות". נוצר מצב של חוסר שוויון דיוני. * **הפתרון שנקבע:** * המומחה שמונה יתייחס **אך ורק** לנזק הנפשי שנגרם כתוצאה מתאונת הדרכים (התביעה נגד המבקשת). * **לא ניתן יהיה להציג לו חוות דעת כלשהן** (גם לא מטעם המשיבות 2 ו-3). * המומחה כן יצטרך להתייחס לתאונה השנייה ולבחון האם חלק מנכותו הנוכחית אינו תוצאה מתאונת הדרכים אלא מהתאונה השנייה או ממצב קודם, אך כל זאת **ללא חומר רפואי חיצוני**. * **בשלב זה לא ימונה מומחה לעניין התאונה השנייה** (התביעה נגד המשיבות 2 ו-3). * בית המשפט משאיר את האפשרויות האחרות (כמו פיצול התובענה, הפרדת דיון, מינוי "מומחה על") פתוחות לדיון עתידי של בית המשפט המחוזי, אם לא יושגו הסכמות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **עקרון השוויון הדיוני:** בית המשפט העליון הדגיש את חשיבות השוויון הדיוני בין בעלי הדין. אי-האפשרות של המבקשת להציג חוות דעת, אל מול האפשרות של הצדדים האחרים לעשות כן, יצרה חוסר שוויון דיוני מהותי, אשר הצדיק את התערבות בית המשפט. * **חשיבות סדרי הדין:** פסק הדין מדגיש כי יש לכבד את סדרי הדין השונים החלים על כל תביעה ותביעה. איחוד הליכים אסור שיפגע במהות ההוראות הדיוניות הייחודיות לכל דין. * **סמכות בית המשפט לניהול הליך יעיל והוגן:** בית המשפט אינו משמש רק "גלגל שיניים" בהליך, אלא לו סמכות אקטיבית לפתור תסבוכות דיוניות, להנחות את ההליך ולמצוא את הדרך הדיונית המתאימה ביותר לבירור המחלוקות, גם אם אינה תואמת את בחירת התובע. * **זהירות בצירוף תביעות על בסיס דינים שונים:** פסק הדין משמש תמרור אזהרה לצירוף תביעות כאשר הן נדונות על בסיס דינים שונים, בעיקר כאשר ישנם הבדלים מהותיים בסדרי הדין, ובפרט בכל הנוגע להבאת ראיות. * **הבחנה מפורטת בין שיטות הוכחה:** ההתייחסות המפורטת להבדלים בין הוכחת נזק בחוק הפיצויים (מומחה בית משפט בלבד) לבין הוכחת נזק בפקודת הנזיקין (מומחים מטעם הצדדים) ממחישה את הקושי הפרקטי והתיאורטי בצירוף הליכים אלה. **לסיכום,** פסק הדין מבטא גישה זהירה ומקפידה ביחס לאיחוד תביעות בעלות סדרי דין שונים, תוך העדפת שמירה על הכללים הדיוניים המיוחדים לכל סוג תביעה, ועל עקרון השוויון הדיוני בין בעלי הדין. ההחלטה שהמומחה יבחן את הנזק ללא חוות דעת חיצוניות, אך יצטרך להתייחס להשפעת האירועים השונים, הינה ניסיון מורכב למצוא פתרון דיוני במצב שנוצר, תוך מתן עדיפות למניעת הפגיעה במבקשת.