ע"א 49405-02-24

תקציר

בפסק דין זה בערעור בחנו השופט גד גדעון והרכב השופטים תיק שעניינו הסרת תפיסה בלתי חוקית לכאורה על קרקע ציבורית. טענת המשיב לביטול צו הפינוי נדחתה תחילה על ידי בית משפט השלום בבאר שבע. הצו, שהוצא על ידי המערערת, רשות מקרקעי ישראל, טען לתפיסת מקרקעין שלא כדין והתבסס על הודעה ודו"ח ביקורת שלאחר מכן. המשיב טען כי בנייתם נפלה בתוך שטח מותר כחלק מהסדרי התיישבות הבדואים. הם ערערו גם על חוקתיותו של חוק מקרקעי ציבור ועל היעדר פרטים בצו. בית משפט קמא מצא כי סביר להניח שהמפקח היה מודע לבנייה מוקדם מהאמור, מה שהביא לביטול הצו. עם זאת, בערעור טען המערער כי יש צורך ב"ידיעה ממשית" על פלישה של הנציב כדי להתחיל את תקופת האכיפה בת ששת החודשים, תוך הדגשת ההפרדה בין ידיעת המפקח לידיעת הממונה. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערת, וקבעה כי יש להתחיל בפרק הזמן של שישה חודשים רק לאחר שהנציב וידא את אי חוקיות התפיסה. בית המשפט ציין כי ידע של פקח גרידא, פוטנציאלי או ממשי, אינו עומד בקריטריון זה. היא הדגישה כי החוקים נועדו לאפשר פעולה מהירה להגנה על מקרקעי ציבור מפני השתלטות בלתי חוקית תוך הבחנה בין תקופות לפעולות אכיפה. משכך, התקבל הערעור, בוטלה החלטת בית משפט השלום ותביעת המשיב נדחתה, תוך חיוב המשיב בתשלום הוצאות המשפט של המערער.