ע"ע 8930-10-14

תקציר

השופטים דחו את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי משום שהמערערים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לשכנע את בית המשפט אחרת. הערעור נסב בעיקרו סביב קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי על סמך התרשמותו הישירה מהראיות ומהעדויות שהוצגו. השופטים חזרו על הכלל המושרש לפיו אל לערכאות ערעור להתערב בממצאים עובדתיים של ערכאות פרוצדורליות, אלא בנסיבות חריגות. במקרה דנן, המערערים לא הוכיחו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. נטל ההוכחה הוטל על המערערים להוכיח כי הם זכאים לפיצויי פיטורים, אך הם לא עשו כן. טיעוניהם וראיותיהם לא ביססו באופן משכנע ירידה בהיקף העבודה או באף אחת מהטענות שהציגו. בנוסף, נמצאו סתירות בין תצהירי המערערים לבין עדויותיהם בחקירה הנגדית. בית המשפט קיבל את הסברו של המנכ"ל בנוגע לצילומי מצלמות האבטחה שנמחקו ולא מצא עילה להתערב בקביעה עובדתית זו. השופטים התייחסו גם לטענות אחרות הנוגעות לכתב ויתור עליו חתם אחד המערערים, הרלוונטיות של חופש העיסוק ואי זימון עדים על ידי המערערים, והגיעו למסקנה כי נסיבות אלה אינן מצדיקות התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ככלל, סברו השופטים כי מקרה זה חורג ממתחם הנסיבות החריגות, ולפיכך אישרו את החלטת בית המשפט המחוזי ודחו את הערעור, לרבות בקשת המערערים לעניין ההוצאות. המערערים חויבו לשלם לחברה את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום.