ע"א 1139/05

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין מפעיל זכיין, המערערת, לבין הזכיין, המשיב, בנוגע לעסק פלאפל. לאחר שהתגלעו חילוקי דעות, פנו הצדדים לבוררות, והבורר מצא את שני הצדדים מפרים את ההסכם. הבורר פסק למערערת פיצויים בגין הפרת המשיב אך דחה את טענת המשיב לביטול ההסכם. מחוסר שביעות רצון, פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לבטל את פסק הבורר, מה שהוביל לפסק דין מוסכם שביטל את ההסכם וחייב את המשיב לשלם למערערת 143,010 ₪. זמן קצר לאחר מכן תבע המשיב את המערערת לפיצוי נוסף בגין הפרת ההסכם על ידי המערער. המערערת טענה כי פסק הדין הקודם הסדיר את כל התביעות והתביעות הנגדיות הנובעות מההסכם ובכך היווה השתק לעילת התביעה הנוכחית. בית משפט קמא חלק על כך ופסק לגופו של עניין, מצא את המערערת בהפרה והורה על פיצוי מוסכם בסך 30,000$. ערעור זה בא לאחר מכן, כאשר המערערת מחדשת את טענת ההשתק. השופטים, השופטים יעל וילנר, רון סוקול ושמואל ברלינר, ממליצים לקבל את הערעור. הם מסכימים כי פסק הדין הנובע מהסכם הפשרה בין הצדדים נועד להיות פתרון סופי של כל התביעות והתביעות שכנגד הקשורות להסכם הזיכיון. השופטים מדגישים את חשיבות סופיותם של הסכמים אלה ומציינים כי התנהלות המשיב במהלך ההליכים בבית המשפט המחוזי וההיגיון העומד מאחורי הסדר הפשרה תומכים בפרשנות זו. בנוסף, אין זה סביר כי המערערת הייתה מסכימה לפשרה שהותירה את הדלת פתוחה להתדיינות נוספת. משכך, פסק הדין הקודם מנע מהמשיבה להעלות טענות נוספות בדבר הפרת ההסכם, והערעור מתקבל. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.