ד"מ 38203-11-23

תקציר

בקשת הנתבע לדחות את התביעה בעילה של התיישנות נדחית. מדובר במקרה בו התובע עבד אצל הנתבעת בשני תפקידים והתביעה היא לכספי פדיון חופשה עבור שתי תקופות העבודה. התובע הגיש תביעה קודמת כנגד הנתבע אשר הסתיימה בפסק דין שהתיר לתובע לפצל את סעדיו ולתבוע פיצויים בגין פדיון חופשה. למרות שהתובע היה צריך לשלם את הוצאות הנתבע בעת הגשת התביעה, הוא שילם אותן מאוחר יותר, לאחר בקשת הנתבע. התובע טען כי יש לדחות את טענת ההתיישנות משום שהיא לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, אולם הנתבע הזכיר אותה בבקשתם הראשונה. השאלה המרכזית היא האם הרשות לפצל את הסעדים שניתנו בפסק הדין הקודם מאריכה את תקופת ההתיישנות. פסק הדין קובע שכן, ולכן התביעה הנוכחית, שהוגשה לאחר פסק הדין הקודם אך לפני שהפכה להכרעה, מותרת. השופטת קובעת כי תקופת ההתיישנות מופסקת מיום שהתובע ביקש את ההיתר לפיצול הסעדים ולכן שלוש השנים אינן נחשבות לזכותו של התובע בעת הטיפול בתביעה הראשונה. משכך, התביעה שהוגשה בנובמבר 2023 מותרת ועל הנתבע להגיש כתב הגנה עד ליום 25.3.2024.