ע"פ 6404/09

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של ערעור על פסק דין של בית משפט השלום לתעבורה באילת בנוגע להסדר טיעון. המערער הודה בנהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ושימוש ברכב לא מבוטח. במסגרת הסדר הטיעון נגזרו על המערער 18 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי במקביל, 12 חודשים עד 3 שנות מאסר על תנאי, 48 חודשי פסילה בפועל מנהיגה ו-36 חודשי פסילה על תנאי. הערעור ביקש להקל בעונש המאסר בפועל. בא-כוח המערער טען לאימוץ המלצת שירות המבחן להארכת המאסר המותנה, תוך שימת דגש על שיקומו של המערער מאז ביצוע העבירה, ואילו בא-כוח המשיב דגל בהחמרת הענישה. עם זאת, שופט הערעור אישר את גזר דינו של בית משפט קמא, תוך הדגשת חומרת עבירותיו של המערער, הרשעותיו הקודמות והצורך בהרתעה. השופט הדגיש את הסיכון הנשקף לשלום הציבור ממעשיו של המערער ואת העובדה שהמאסר המותנה הקודם לא הרתיע אותו מביצוע עבירה חוזרת. זאת ועוד, השופט ציין כי המערער הסכים למאסר מותנה ממושך במסגרת הסדר טיעון קודם וכי עברו התעבורתי ועברו הפלילי מצדיקים ענישה מרתיעה. השופט הגיע למסקנה כי עונשו של בית משפט קמא שקול ומידתי, ולפיכך דחה את הערעור והעניק עיכוב ביצוע של 45 יום למערער להגיש בקשה לחופשה לצורך ערעור בפני ערכאה גבוהה יותר.