ע"א 62427-06-18

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך כספי בין המערערים לבין המשיב, בנוגע לשכר טרחה שגבה המשיב, עורך דין במקצועו, בגין עבודתו במספר תיקים עבור המערערים. המערערים ערערו על החלטת בית משפט קמא, בטענה כי חויבו בהם ביתר. ערכאת הערעור פסקה לטובת המערערים בנקודות מסוימות ואישרה את החלטת בית משפט קמא בנקודות אחרות. ראשית, בית המשפט מצא כי המערערים לא נדרשו לשלם עבור סיכומים בכתב בערעור, שכן לא הוגשו סיכומים כאלה. טענת המשיב כי בקשה לסילוק על הסף וטענות בדבר הוצאות יכולות להיחשב סיכומים בכתב נדחתה. בית המשפט פירש את המונח "סיכומים בכתב" כמתייחס לסיכומי טיעונים בתיק הערעור ולא רק לתביעות להוצאות. אשר למספר השעות ששילמו המערערים עבורן ושעות העבודה בפועל של המשיב, הסכים בית המשפט עם המערערים כי שיטת החישוב בה נקט בית משפט קמא אינה מדויקת. נפסק כי המערערים שילמו כבר עבור 122 שעות עבודה, ולפיכך הם חייבים למשיב רק עבור 14 שעות נוספות ולא עבור 26 השעות שהורה עליהן בית משפט קמא. בשאלה האם המשיב השקיע שעות נוספות בשני הנושאים הראשונים, מצא בית המשפט כי המשיב אכן עבד יותר שעות ממה שהוסכם בחוזה. טענת המשיב במהלך הדיון בערעור כי השעות שהושקעו בהכנת עיקרי הטיעון הוקדשו בפועל למשימות אחרות נדחתה כבלתי סבירה. עם זאת, בית המשפט מצא כי חלק מהשעות שנגבו לא הוכחו כמתייחסות לנושאים הראשונים, דהיינו 9 שעות שנגבו ביום 16.2.2014, אותן ניתן היה לנצל גם בנושאים אחרים. בסיכומו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיב השקיע 10 שעות נוספות בנושאים הראשונים. באשר לזכות הקיזוז, פירש בית המשפט את הסכם שכר הטרחה כך שניתן לנכות את שכר הטרחה מכל תשלום שיקבל עורך הדין בשם הלקוח, ולא באופן ספציפי מכספים שהתקבלו מהתיקים המכוסים בהסכם. טענת המערערים כי ניכוי כספים מתיק אחד לכיסוי אישומים בתיק אחר אינו אתי ובלתי חוקי לא התקבלה, שכן בית המשפט בחר שלא להיכנס להשלכות האתיות. לסיכום, קבע בית המשפט כי המערערים חייבים למשיב יתרה בסך 600$ בתוספת מע"מ, השווה ל-2,485 $. עם זאת, המשיב ניכה מכספי המערערים סכום גבוה משמעותית של 33,417 ₪. לפיכך חויב המשיב להשיב למערערים את ההפרש בסך 30,932 ₪, בצירוף ריבית והצמדה ממועד הניכוי ועד לתשלום. כן חויב המשיב לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪. לבסוף, החזיר בית המשפט למערערים את הבטוחות בגין פירותיו.