ע"א 10936/05

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לסכסוך בין ווקף, המיוצג על ידי המערערת, לבין אחד מנאמניו, המשיב. הסכסוך המקורי הסתיים בפסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים שהורה למדינה לפצות את הווקף על אדמות שהופקעו, כאשר הכספים ישמשו על פי חוק הווקף והוראות בית הדין השרעי הרלוונטי. עם זאת, בהמשך הגיש המשיב תביעה כספית כנגד המערער, בטענה כי עיקל את כספי הפיצויים. המשיב ביקש להשיב את הכספים, מה שהוביל לצו עיקול זמני על נכסי המערערת. המערער השיב בהגשת בקשת ביטול, בטענה כי המשיב חייב לו סכומי כסף משמעותיים. בית משפט השלום בירושלים (בראשות השופט צ' מאסק) החליט להותיר על כנו את העיקול הזמני, תוך שהוא מצטט ראיות לכך שהמערער הפר ככל הנראה את חובת הנאמנות שלו בכך שניהל באופן כושל את כספי הווקף. בית המשפט הורה למערערת להבהיר את מקום הימצאם של הכספים וקבע כי יש להותיר את צו העיקול הקיים על כנו. בהמשך ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק העיקרי, בטענה כי כבר גיבש דעה בסוגיה המרכזית, דבר היוצר חשש למשוא פנים. בית המשפט דחה בקשת פסילה זו, בקובעו כי החלטתו הקודמת הייתה ספציפית לצו העיקול ולא דנה מראש בתיק העיקרי. המערער ערער על החלטה זו לערכאה גבוהה יותר, וחזר על טיעוניו לפסילה. עם זאת, הערעור נדחה בשל שיהוי מופרז בהעלאת בקשת הפסילה והיעדר ראיות המצביעות על סיכון ממשי למשוא פנים מצד בית משפט השלום. בית המשפט העליון הסכים עם טענת הערכאה הנמוכה יותר כי החלטתה הקודמת הוגבלה לצו העיקול ואינה משקפת עמדה סופית בתיק העיקרי. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הערכאה הנמוכה יותר תשקול מחדש את העניין בראש פתוח, תשמע את כל הראיות לפני קבלת החלטה, ותבטיח משפט הוגן. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות אוצר המדינה, בסך 5,000 ₪. החלטה זו ניתנה ביום 27.12.2005.