עב"ל 50358/97

תקציר

התיק מתמקד בשאלה האם יש להרחיב את המסגרת לקבלת גמלת סיעוד לפי חוק הביטוח הלאומי לפרשנות, בפרט לעניין המונח "פעולות יום-יום" בסעיף 223 לחוק. בית הדין הארצי לעבודה אישר את הפרשנות המצמצמת הנוכחית, והדגיש כי התערבות שיפוטית אינה מוצדקת כל עוד הגוף המבצע, במקרה זה, המוסד לביטוח לאומי, פועל בגבולות הסביר. פסק הדין מדגיש כי מטרתו של חוק הסיעוד אינה לפתור אלא להקל על צורכי הטיפול בקשישים, ובכך לאזן בין סיוע המדינה לבין תפקידי המשפחה. בית המשפט מצא כי אין צורך להרחיב את ההגדרות של מונחים כמו "אכילה" ו"ניידות" מעבר למשמעותם המילולית, בהתחשב באילוצים תקציביים ובהגדרות השיפוטיות הקיימות. החקיקה מסתמכת על שיטת הליגה נגד השמצה (Activities of Daily Living) ולא על שיטת IADL (Instrumental Activities of Daily Living) הרחבה יותר, המשקפת ממצאי מחקרים לפיהם זו דורשת שיקול דעת סובייקטיבי יותר, המשפיע על אחידות. המתווה נועד לספק שירותים חיוניים לאוכלוסייה רחבה יותר ולא שירותים אינטנסיביים לפחות פרטים. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בסיס להרחבת פרשנות הזכאות לטיפול, שכן הדבר ישבש את האיזון הסטטוטורי בין הקצאת משאבים למתן שירותים. לפיכך, הערעור, שעסק בדחיית תביעתה של הגב' ליבוביץ ז"ל לגמלת סיעוד, נדחה, תוך שהוא שב ומאשר כי כוונת המחוקק ושיקולי משאבים מנחים את מדיניות הביטוח הלאומי.