ת"מ 17878-02-15

תקציר

המועצה המקומית פרסמה מכרז לסלילת כבישים חקלאיים, המחייב את המציעים לצרף ערבות בתוקף ל-90 יום. בתיבת המכרז נמצאו שלוש מעטפות, כולל זו של העותר, אך שתיים מהערבויות, לרבות ההצעה הזוכה, לא עמדו בתנאים. המועצה המקומית בחרה בהצעה הזולה ביותר למרות זאת, בעוד העותרת טענה כי הצעתה הייתה צריכה להתקבל. העותרת לא הגישה במועד עתירה מנהלית לערעור על החלטה זו ובמקום זאת הגישה תביעה אזרחית לפיצוי בגין אובדן רווחים. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה על הסף, בנימוק של שיהוי מופרז של העותרת באכיפת זכייתה הנטענת ואימוץ גישה מצמצמת כדי להימנע מתשלומים "כפולים" על ידי המועצה המקומית. בנוסף, טענות הנזק של העותרת לא הוכחו דיין, ואף לא נמצא קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין פעולות המועצה המקומית. בית המשפט קבע כי התנהלותה של העותרת מלמדת על הצדקה ברורה לאימוץ הגישה המצמצמת, תוך איזון בין זכותה לגישה לערכאות לבין האינטרס הציבורי בחיסכון בכספי ציבור וביעילות מינהלית. יתר על כן, העותרת לא הוכיחה את נזקיה, ולא הביאה ראיות מספיקות לחישוב הרווח הצפוי. משכך, נדחתה התביעה, והעותר חויב לשלם למועצה המקומית הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.