ע"א 1650/10

תקציר

הערעור נסוב סביב פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שחייב את גד כימיקלים בע"מ להשתתף ב-67.63% מהסכומים ששילמה ביפ כימיקלים בע"מ לאיש עסקים איראני, פארוק מחוביאן, בהתבסס על שני פסקי בוררות של לשכת המסחר הבינלאומית (ICC). הפרסים נבעו ממיזם כימי משותף כושל באיראן בשנות השבעים. גד וביפ הסכימו להקים את המיזם ולחלק את האחזקות, כולל הסדרי שיפוי וסעיפי בוררות. בעקבות המהפכה האיראנית הסתיים הפרויקט ומובוביאן תבע את שתי החברות על השקעתו. בית הדין העניק למהובוביאן סכום כולל של כ-2.5 מיליון דולר מ-BIP, שגד נצטווה לתרום לו ביחד ולחוד. משסירב גד להשתתף בתשלום, הביאה ביפ את התיק לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט פסק תחילה לטובתה של BIP, אך מאוחר יותר בוטל. לאחר מכן הוחזר התיק להכרעת בית המשפט המחוזי על סמך ראיות שהוצגו בבוררות קודמת. בית המשפט המחוזי פסק שוב לטובת BIP, והוביל את גד לערער. הערעור מתמקד בקבילות ראיות ובפרשנותו של הסכם פרוצדורלי בין גד לבי"פ. בית המשפט דחה את טענותיה של גד וקבע כי הראיות, לרבות פסקי הבוררות, קבילות וכי ביפ"ק הוכיחה את טענותיה. ערעורה של גד מתבסס על טענות רבות שלא הוכחו ופרשנויות שגויות של ההסדר הפרוצדורלי. אחריותם המשותפת של גד ובי"פ כלפי מובוביאן, התשלומים ששולמו לו וחלוקת החובות אומתו כולם בראיות. יתר על כן, בית המשפט לא מצא עילה לפסול את פסקי הבוררות הזרים כראיה, מה גם שגד היה צד לאחד מהם. גם חזקת שוויון החלקים בין החייבים הופרכה, כאשר חלקה של גד נקבע על 67.63%, בהתאם לסכום ממנו נהנתה מהמיזם. גם טענותיה של גד בדבר תקופת ההתיישנות וההוצאות שנפסקו נגדה נדחו. השופטת חיות, אליה הצטרפו השופטים עמית ומלצר, הגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך שהיא מאשרת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומטילה על גד שכר טרחת עורך דין נוסף.