ע"א 22382-06-15

תקציר

הערעורים מתייחסים לתאונה שאירעה כאשר ב', שהיה אז בן 18 ושלושה ימים, נהג במלגזה מעוקלת, שהתהפכה וגרמה לו לחבלות קשות. ב', שעבד בחברות הרמש ונעמן מאז שהיה בן 17, הגיש תביעת פיצויים נגד שתי החברות, שכן עבד על פי הנחייתן בעת התאונה. החברות, מצדן, שלחו הודעת צד ג' נגד חברת הביטוח הפניקס, בדרישה לקבל כיסוי ביטוחי לתאונה. בית משפט השלום בהרצליה מצא הן את חרמש והן את נעמן אחראיות לתאונה וחילק את אחריותן ב-15% וב-85% בהתאמה, תוך שהוא מייחס ל-ב' 35% אשם תורם. עוד מצא בית המשפט כי נעמן היה צד שלישי והעביר את ההודעה לפניקס, שכן התאונה נכנסה לגדר החריגים בפוליסה, אשר החריגו כיסוי ביטוחי לאחריות לפי פקודת רכב מנועי. הן ב' והן החברות ערערו על פסק הדין. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי ב' נהג במלגזה בידיעתו ובהוראותיו של נעמן, אך הפחית את שיעור תרומתו של ב' ל-10%. בית המשפט קיבל גם את טענתה של נעמן כי יש לראות בה ובחרמש גוף אחד, ולכן יש לפטור את שתיהן מתשלום פיצוי כלשהו לב', שכן תשלומי המוסד לביטוח לאומי ששולמו לב' "בלעו" את נזקיו. עם זאת, בית המשפט מצא כי צדק בית משפט קמא בדחותו את ההודעה לפניקס, שכן החריג בפוליסה חל על התאונה. בית המשפט הגדיל את סכום הפיצוי שנפסק לב' ל-633,209 שקל, והורה להרמש ולנעמן לשלם לו שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6%. לבסוף החליט בית המשפט כי על חרמש ונעמן לשאת בהוצאות הערעור, ואילו לב' יוחזר הפיקדון.