ת"פ 2605-12-23

תקציר

בית המשפט זיכה את הנאשם מאשמת החזקת נשק שלא כדין מחמת ספק סביר. האקדח נמצא עטוף בשתי חולצות סמוך לביתו של הנאשם, ועל האקדח התגלה DNA של הנאשם. ההגנה טענה כי הדנ"א הוא תוצאה של העברה משנית מחולצתו של הנאשם, ששימשה לעטיפת האקדח, ולכן הקשר של הנאשם לאקדח לא הוכח מעבר לספק סביר. בית המשפט בחן את הראיות הנסיבתיות נגד הנאשם בהליך בן שלושה שלבים ומצא כי ראיות הדנ"א, שהיו הראיה היחידה הקושרת את הנאשם לביצוע העבירה, לא הוכיחו באופן חד משמעי את אשמתו. בית המשפט הכיר באפשרות של העברת דנ"א משנית, שהיא תופעה מוכרת במדע ובמשפט, ותלויה במשתנים רבים כגון טמפרטורה, לחות ומשך המגע. העד המומחה מטעם התביעה, שעדותו נמצאה אמינה, לא יכול היה לשלול אפשרות זו. בנוסף, האקדח לא נמצא ברשות הנאשם, אלא בקרבת מקום, במקום נגיש לבני משפחה אחרים. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לתת את טובת הספק הסביר לנאשם, וזיכה אותו.