ת"א 2459/06

תקציר

מדובר במערכת עובדתית ומשפטית מורכבת מאוד המערבת מספר צדדים ועסקאות שכנגד. לסיכום, בית המשפט מצא כי אשוול, הבעלים של חלקת קרקע, מכר את הנכס לדפני בשנת 1997. ניסיונה של אשוול לבטל את המכירה בעילה של הפרת חוזה יסודית של דפני לא צלח, שכן בית המשפט מצא כי אשואל לא ביטלה את החוזה כדין. לפיכך, הסכם המכר בין אשואל לדפני נותר בתוקף. בנוסף, קבע בית המשפט כי ניסיון מאוחר יותר של אשוול למכור את אותו נכס ללביא אינו תקף, שכן לביא לא פעל בתום לב. לביא היה מודע להסכם המכר הקיים בין אשוול לדפני והמשיך בעסקה מבלי לבצע בדיקה מעמיקה, ובחר "לעצום עיניים" מול המורכבות המשפטית. בעקבות זאת נדחתה תביעתו של לביא נגד אשוול ואחרים, ואשוואל חויב להחזיר ללביא את תשלומי המשכנתא ששילם בשמם. בנוסף, דן בית המשפט בתביעתו של דאוס, שטען כי רכש את החלקה מדפני. עם זאת, הראיות הצביעו על כך שההסכם בין דאוס לדפני היה הסכם הלוואה ולא מכירה. דאוס היה מודע לבעיות המשפטיות של הנכס ולא פעל בתמימות. לפיכך, תביעתו של דאוס נגד דפני, כמו גם טענותיו נגד עו"ד סברי ועדני (מתווך בעסקה), נדחו. לבסוף, בשל הנסיבות המורכבות והבעייתיות סביב התיק, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לכל צד, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 28.11.2012.