ת"א 1938/99

תקציר

פסק הדין דן בשיעור דמי ה"השתתפות העצמית" שעל צדדים שלישיים (אדריכלים) לשלם לצד הרביעי (חברת הביטוח), על פי הפוליסה, בעקבות מספר נזקים שאירעו עקב פגם תכנוני חוזר ונשנה בפרויקט בנייה. השאלה המרכזית היא האם הטעות התכנונית החוזרת ונשנית שגרמה לנזקים מרובים מהווה "מקרה ביטוחי" אחד, או מספר אירועי ביטוח נפרדים. מסקנת פסק הדין היא כי אכן מדובר ב"מקרה ביטוח" אחד כהגדרתו בפוליסה. מסקנה זו מבוססת על בחינת לשון הפוליסה, אומד דעתם של הצדדים ונסיבות המקרה. לפיכך, יש לשלם את דמי ההשתתפות העצמית פעם אחת בלבד, ולא מספר פעמים בהתאם למספר התביעות. פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם הכלל של "פרשנות נגד המנסח", לטובת המבוטח. בנוסף, התייחסות למקרה כאל אירוע ביטוחי יחיד מתיישבת עם הוראות הפוליסה בדבר גבולות האחריות של המבטח. יתר על כן, פרשנות המדיניות בכללותה, על פי תכליתה והשלכותיה ההגיוניות, תומכת בפרשנות זו. לבסוף, פסק הדין מתייחס לטענת הצד הרביעי כי יש לחשב את ההשתתפות העצמית לכל תביעה לכיסוי הוצאות הטיפול בכל תביעה, אך טענה זו אינה משכנעת. פסק הדין מחייב תשלום חד פעמי של 4,828 ₪ על ידי הצדדים השלישיים לחברת הביטוח, בצירוף שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עורך דין.