ת"א 31028-02-13

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעה אזרחית בישראל הנוגעת לסכסוך על עסקת מקרקעין. בשנת 1997 מכר נעים טריף ז"ל חלקת קרקע לנאשם, אשר הסכים לשלם את מס השבח. מלוא התמורה שולמה והנאשם תפס חזקה במקרקעין, אולם המס מעולם לא שולם והעסקה לא הושלמה ברישום. בהמשך, לאחר מותו של טריף, ירשו נכדיו את זכויותיו והגיעו להסכם פשרה עם הנתבע בשנת 2003. על פי ההסכם, המכירה משנת 1997 תבוטל, הקרקע תימכר לחמישה מבני משפחת הנתבע כולל הנתבעים במקרה זה, והם יתחייבו לשלם את מס השבח. שוב, המס לא שולם. התובעים, נכדיו של טריף, דרשו מהנתבעים למלא את התחייבותם החוזית ולשלם את מס השבח כדי שהתובעים לא יצטרכו לעשות זאת. הנתבעים טענו כי לא חויבו לשלם מס בגין העסקה משנת 1997 משום שכבר שילמו אותה לטריף, ולגבי ההסכם משנת 2003 רשויות המס לא הכירו בביטולו ולכן לא דרשו מהם תשלום. השופט פירט את כרונולוגיה של האירועים ואת העובדות שאינן שנויות במחלוקת, לרבות חתימת שני ההסכמים והתשלומים הרלוונטיים. הם ציינו כי כתב התביעה של התובעים היה מעורפל והסעד המבוקש אינו ברור. לאחר מכן התייחס השופט לטענת התובעים כי ההסכם משנת 2003 הופר בשל אי תשלום מס רווחי הון וקבע כי יש לדחות את התביעה. לטענתם, התביעה אינה סבירה שכן התובעים עצמם לא מילאו את התחייבויותיהם על פי ההסכם ורק ביקשו לאכוף אותו לאחר שיהוי רב. כמו כן, השופטת הצביעה על חוסר העקביות וחוסר המהימנות בעדויות העדים, לרבות עד התביעה היחיד, ועל הליקויים בראיות התובעים. השופט הגיע למסקנה כי ההסכם משנת 1997 בוטל בהסכמת שני הצדדים, ולא ניתן לבטל את ההסכם משנת 2003, שעדיין עומד בתוקפו, בעילה של הפרה. לפיכך, נדחתה תביעתם של נכדיו של טריף, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.