ה"פ 18773-05-14

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב חזקת השיתוף בזכויות ובחובות בין בני זוג, בפרט בענייני ממון, והאם חזקה זו חלה על שני המשיבים, סוזן ודוד. התובע, מיכאל, שהוא הנושה של סוזן, טוען כי חל כלל השיתוף, כלומר גם דוד חולק את חובותיה של סוזן כלפיו. מנגד, דוד טוען כי קיים הסכם בינו לבין סוזן להפרדת רכושם, וכי החוב המדובר הוא חוב אישי של סוזן. השופטת פותחת בהתייחסות לסוגיית העלאת התביעה לתחולת שיתוף על ידי מיכאל, שהוא צד שלישי למערכת היחסים בין המשיבים. נקבע כי חזקת השיתוף חלה בעיקר על היחסים הפנימיים בין בני זוג, אך במקרים מסוימים היא יכולה להיות מיושמת גם על ידי גורמים חיצוניים, במיוחד כאשר הוויתור של בני הזוג על תביעה זו נועד להגן על נכסיהם מפני נושים. לפיכך, תביעתו של מיכאל אינה נדחית רק בשל היותו גורם חיצוני. לאחר מכן, דן השופט בנטל ההוכחה וקובע כי מאחר שחזקת השיתוף סותרת את רישום הנכס, על מיכאל להוכיח תחילה כי הנכסים, למרות שהם רשומים על שמו של דוד בלבד, הם למעשה בבעלות משותפת של סוזן ודוד. השופט פוסק שמיכאל עשה זאת בהצלחה, ומעביר את הנטל לדוד להוכיח אחרת. כאן, דוד אינו מביא ראיות מספיקות לסתור את חזקת השיתוף. השופט בוחן גם האם החוב הוא אישי לסוזן, וקובע כי בהתחשב בהתנהגותם של המשיבים לאורך השנים, תוך התייחסות לחוב כאל עניין משפחתי, הוא אינו יכול להיחשב כחוב אישי. עם זאת, השופט מציין כי חזקת השיתוף אינה חלה על כל נכסיו של דוד, וכי יש להתייחס לדירת המגורים, שהייתה הנכס העיקרי של המשפחה, באופן שונה מנכסים אחרים. לפיכך, מסיק השופט כי התביעה מתקבלת באופן חלקי, וכי על פי דיני השיתוף, מחצית מהזכויות בדירת המגורים שייכות לסוזן, ועל דוד לחלוק בחוב כלפי מיכאל. המשיבים נדרשים לכסות את הוצאותיו של מיכאל ואת שכר טרחת עורך הדין.