ת"א 13751-04-21

תקציר

במקרה משפטי זה, המבקש, אשר ביקש תחילה להסתלק ולדחות את תביעתו, נתקל בהתנגדות מצד המשיב, הטוען לדחייה על הסף או לחילופין מבקש כיסוי של הוצאות ריאליות שהוצאו. ליבת הסוגיה עניינה במחלוקת על תביעת המבקש ל-20% ממניות חברת דומיסיל, אשר הייתה נתונה לבוררות על ידי המשיב, רואה החשבון של החברה. פסק הבוררות וההליכים המשפטיים שבאו בעקבותיו הגיעו לשיאם בהחלטת בית הדין לעבודה שדחתה את ערעורי המבקש, והובילה לתשלום פשרה שנועד לפתור את כל התביעות הקשורות. בהמשך הגיש המבקש תביעה נוספת כנגד המשיב ביחס לרווחי החברה, בטענה להיעדר סמכות עניינית כסיבה לדחיית תביעתו הקודמת. עם זאת, בית הדין מצא כי הדחייה הקודמת בשל סמכות השיפוט יצרה אפקט res judicata ומנעה ממנו להגיש מחדש את התביעה. חרף טענת המבקש כי לא נבצר ממנו לחלוטין להתדיינות עתידית בשל אופי הפיטורים, אישר בית הדין כי ההחלטה הקודמת הייתה חלוטה ודחה גם את התביעה הנוכחית. החלטה זו התבססה על ההקבלה בין עובדות וטענות בין שני המקרים, ולמעשה מנעה התדיינויות חוזרות ונשנות באותם נושאים כעיקרון משפטי למניעת הטרדה. בית הדין גם סירב לאפשר הסתלקות במקום פיטורים, בהתחשב בכך שהדבר פוגע באופן בלתי הוגן במשיב, שהשקיע רבות בהגנה מפני התביעה. בסופו של דבר, בית המשפט הורה למבקשת לכסות 5,000 ₪ מהוצאות המשיב, תוך הדגשה נוספת של סופיות פיטוריו ולמעשה סגירת הדלת בפני המבקש.