ע"א 5205/20

תקציר

במקרה משפטי זה ערערה המערערת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, בהרכב השופט י' אליהו, בעניין סכסוכי משמורת ומזונות מתמשכים עם בן זוגה לשעבר. ההליך, שהחל בשנים 2016 ו-2017, נסב סביב תביעות המערערת למשמורת בלעדית על בנם הקטין בשל טענות נגד המשיב בדבר שימוש בסמים והתנהגות בלתי הולמת. בית המשפט, בהנחיית המלצות רשות הרווחה, חייב התמכרויות והערכות פסיכולוגיות לשני הצדדים, ובסופו של דבר הרחיב את זכויות הביקור של המשיב לאחר שהראיות לא ביססו את טענות המערער. לאורך מספר החלטות בית המשפט, נמצא באופן עקבי כי טענותיה של המערערת נעדרות תימוכין ראייתיים, דבר שהוביל לדחיית בקשותיה בשלבים שונים, לרבות ניסיונותיה להביא ראיות נוספות או לשנות מומחים שמונו. הערותיו של בית המשפט על קריסת טענות המערער, שנדרשו לצורך הליך משפטי הוגן, לא העידו על משוא פנים אלא שיקפו את הראיות שהוצגו. המערער טען כי דברים אלה מצביעים על דעות קדומות, אך בית המשפט טען כי עמדתו לא התגבשה לגבי התיק העיקרי. משכך, נדחה ערעורה האחרון של המערערת, כאשר בית המשפט חזר על הממצאים שסתרו את טענותיה והדגיש כי ננקטו הליכים משפטיים תקינים. המערערת חויבה לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, ובכך סימנה את סיומו של פרק נוסף במאבק משפטי ארוך ושנוי במחלוקת זה.