בש"פ 270/24

תקציר

בבחינת הערעור החליט בסופו של דבר בית המשפט לדחותו, בקובעו כי מתקיימים התנאים הנדרשים למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים. על פי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, מעצר מותר כאשר קיימות "ראיות לכאורה" המצביעות על סיכוי סביר להרשעה בסופו של דבר. בחינה ראשונית זו אינה שוקלת את מהימנותן או עוצמתן המדויקת של הראיות, אלא מעריכה את הפוטנציאל שלהן להוביל להרשעה. בית המשפט המחוזי כבר בחן את חומרי החקירה, עדויות הראייה והעדויות, ובמיוחד ציין סתירות בגרסאות המערערים מבלי למצוא פגמים מהותיים במהימנות הראיות. הראיות המרכזיות כללו עדויות ראייה ומתלוננים שקשרו את המערערים לפשע, לצד ראיות פיזיות כמו שאריות ירי. טענות המערערים בדבר אליבי וסתירות לא נמצאו מספיקות כדי לערער את התשתית הראייתית בשלב זה. זאת ועוד, אישר בית המשפט קמא את החלטת בית משפט קמא שלא להפנות את המערערים לשירות המבחן, בנימוק של חומרת האישומים והסכסוכים המשפחתיים הכרוכים בכך. המסגרת הראייתית המשפטית כללה ראיות מגוונות המאששות, שהצדיקו את המשך המעצר כחלופה למאסר על תנאי. בסופו של דבר, הערעור נדחה ביום 28.1.2024.