סע"ש 57832-06-18

תקציר

פסק הדין דן בטענות שונות הנוגעות לזכויות תעסוקתיות ותוקפן. ראשית, התביעה להפרשי שכר נדחית מאחר שבית המשפט מצא כי התובע קיבל את שכרו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הבנייה. שנית, תוקפו של כתב הסילוק נדחה מכיוון שהוא חסר פירוט ובהירות, ועל העובד לדעת על אילו זכויות הוא מוותר. גם תביעתו של העובד לפיצויי פיטורים נדחית מאחר שבית הדין קובע כי הוא לא פוטר מעבודתו; תחת זאת, הנתבעת לא הוכיחה כי העובד התפטר. התביעות לדמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי יידוע העובד על תנאי העבודה ודמי חגים מתקבלות בחלקן, כאשר הנתבעת חויבה לשלם את הסכומים הקבועים בחוק. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה. התביעות לחופשה שנתית, דמי הבראה והוצאות נסיעה נדחות מאחר ובית המשפט מוצא כי הנתבע כבר שילם את הסכומים המגיעים לו או שהתובע לא סיפק ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. גם טענת התובע להפרשות נוספות לפנסיה נדחית, שכן תביעתו להפרשי שכר אינה תקפה. לבסוף, בית המשפט מורה לנתבעת לשלם לתובע גמול שעות נוספות לאחר ניכוי הסכומים שכבר שולמו, בסך כולל של 9,494 ₪. הנתבע נדרש לשאת גם בהוצאות המשפט של התובע. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע פיצויים שונים בסך של 15,207 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ואינטרסים, ושני הצדדים אחראים להוצאותיהם המשפטיות.