ע"א 32512-06-16

תקציר

הערעור מתייחס לשני שיקים שנמשכו על ידי סמפורו בע"מ לפקודת המשיב, אשר לא נפרעו עם הצגתם והוגשו לביצוע על ידי המערערת. המשיב טען, כי פרע למערערת בגין השיקים. בית משפט קמא הסכים עם המשיב ודחה את טענות המערערת. שני הצדדים לא היו שבעי רצון מפסק דינו של בית משפט קמא וערערו לבית המשפט העליון. המשיב טען, כי יש לדחות את הערעור משום שהמערערת הפרה את הוראות חוק הסדרת ההלוואות החוץ בנקאיות בכך שלא צירפה העתק מחוזה ההלוואה ולא ציינה את הפרטים הנדרשים בכתב התביעה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי הוראות אלה אינן מהותיות ואינן מצדיקות את דחיית טענות המערער על הסף. במקום זאת, הסנקציות בגין אי ציות לחוק מוגבלות לשלילת זכותו של המלווה לאכוף תשלומי ריבית. לגופו של עניין, הסכים בית המשפט העליון עם המערער כי בית משפט קמא לא היה צריך לדון בטענת חדלות הפירעון של המשיב, שכן היא לא הועלתה בסיכומים ועל כן נזנחה. בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב פרע את החוב התבססה על אמת מידה שגויה ולא הייתה צריכה להביא לדחיית התביעות. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, דחה את פסק דינו של בית משפט קמא ופסק לטובת המערער. המשיב חויב לשלם למערערת את סכום שני השיקים, 133,500 ₪ ו-158,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק, בניכוי סכומים מסוימים שהמשיב כבר שילם. כן חויב המשיב לשאת בהוצאות המשפט של המערער ובשכר טרחת עורך דין.