ע"פ 8739/12

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט מעריך ובסופו של דבר דוחה את ערעורו של המערער על הרשעה ברצח, ומגיע למסקנה כי פסק דינו של בית משפט קמא היה מנומק בקפידה ונקי מטעויות. ההרשעה נשענת במידה רבה על עדותו של קטין א', שגרסתו בדבר הרצח שביצע המערער נחשבה אמינה ומבוססת בראיות רבות, כגון מיקום הרצח, הדו"חות הפתולוגיים הפורנזיים ועדויות שונות של עדים המאששות את האירועים. בית המשפט דוחה את התיאוריה החלופית של המערער לפיה שיקר כדי להגן על בן דודו הקטין, ומדגיש כי טענה זו נעדרה כל ראיה תומכת וסתרה את הצהרותיו הקודמות של המערער. בית המשפט מתייחס גם לטענת המערער להגנה המבוססת על שכרות, ומדגיש כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח כי היה במצב של שכרות המשפיעה על הבנתו או שליטתו במהלך האירוע. המערער עצמו הודה כי צרך שני משקאות אלכוהוליים בלבד, אשר לפי עדותו לא פגעו במודעותו או במעשיו במהלך הרצח או לאחריו. מעשיו של המערער לאחר הרצח, כגון ניסיונות להעלמת ראיות, שללו עוד יותר את הטענות בדבר ליקוי שכרות. הכרעת הדין מתייחסת הן לסתירות העובדתיות שהציגה ההגנה והן מאשרת כי ללא תרחיש חלופי אמין העולה בקנה אחד עם חפותו, המערער נותר אשם. שני השופטים הנדל וסולברג הסכימו עם פסק הדין, וחזרו והדגישו כי הראיות תומכות באופן איתן במסקנותיו של בית משפט קמא וכי הטענות בדבר שכרות אינן מבוססות. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על ההרשעה המקורית.