ת"א 19091-07-18

תקציר

התיק עוסק בסכסוך נדל"ן על דמי תיווך, שבו מעורבים שני סטים של נתבעים. התובעת, מתווכת במקצועה, תבעה דמי תיווך משני הנתבעים, אך השופט פסק נגדה והורה לה לשלם לכל אחד מבני הזוג הנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 30 אלף שקל בתוספת מע"מ. כנגד הנתבעים 3 ו-4 נדחתה התביעה משום שהתובע לא הצליח להוכיח כי הסכים או אף ידע על הוספת פרטי הנכס לטופס הזמנת שירותי תיווך. השופטת קבעה כי דרישת הכתב בחוק המתווכים היא דרישה קוגנטית, וצירוף הפרטים באופן חד צדדי על ידי התובע ללא הסכמה לא נעשה בתום לב. יתר על כן, טענת התובעת כי תיאמה ביקורים בנכס בחודש מאי 2017 לא הספיקה כדי להוכיח שהיא הייתה הגורם היעיל בעסקה, מה גם שלא הייתה מעורבת במשא ומתן. גם לגבי נתבעים 1 ו-2 פסק השופט נגד התובע. למרות שהתובעת ניהלה עימם קשר חוזי מתמשך, מעשיה לא הובילו לעסקה, והיא לא שימשה גורם יעיל. התובעת לא הודיעה לנתבעים 1 ו-2 על הנתבעים 3 ו-4 כרוכשים פוטנציאליים ולא הייתה מעורבת במשא ומתן. הנתבעים 1 ו-2 לא פעלו בחוסר תום לב, והתובעת אף גילתה חוסר תום לב ביחסיה החוזיים עמם בכך שניסתה להכשיל את העסקה. ככלל, השופט מצא את מעורבותו של התובע במכירה זניחה ובלתי מספקת כדי להצדיק דמי תיווך.