ת"א 592/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בבקשה להמשך מספר הליכים משפטיים, שנדונה תחילה על ידי שופט שמונה מאז לבית משפט אחר, על פי מקורות החקיקה הרלוונטיים. השופט הנדון בוחן את הבקשות ומוצא כי אין הבדל משמעותי בין המקרים הדורש התייחסות פרטנית. החקיקה הראשית הרלוונטית להחלטה היא סעיף 15(ב) לחוק בתי המשפט, המסמיך שופטים לסיים דיונים שבהם התחילו, ותקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לשופט אחר לתפוס את מקומו אם השופט המקורי אינו מסוגל לסיים את שמיעת התיק. פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 21/89 מהווה תקדים לפרשנות גמישה של חוקים אלה. שאלת המפתח היא האם השימועים התקדמו מעבר לשלב קדם המשפט לשלב החקירה. השופט מסכם כי ברוב המקרים, חקירת מומחים רפואיים אינה מסמנת את סופו של שלב קדם המשפט. השופטת מנמקת כי מינוי מומחים נוספים או תיקונים לטענות מצביעים על כך שחוות הדעת הראשוניות של המומחים לא סיימו את השלב המקדמי. כמו כן, השופט מדגיש כי חקירת מומחים אינה מקנה יתרון מיוחד וכי שופט אחר יכול להמשיך בדיונים מבלי לפגוע בצדקת ההליך. עוד מציינת השופטת כי יש לשקול את תכלית היעילות השיפוטית אל מול שלב ההליך ונסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. בסופו של דבר, השופטת קובעת כי לא ימשיכו לדון באף אחד מהמקרים הנזכרים, בשל הנסיבות הספציפיות של כל אחד מהם, ומפנה את הצדדים להחלטה מיום 16/03/2010.