ע"ב 2619/02

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעת בטענה כי היא זכאית למחצית ממניות סגירת העסק, חלקה ברווחים והשבת חפצי אמנות מסוימים. לטענתה, היו לה יחסי עובד-מעביד עם הנתבעת. הנתבע, לעומת זאת, טען כי הם שותפים בעסק. בית המשפט בחן את העובדות שהוצגו והגיע למסקנה כי הצדדים התכוונו להקים עסק משותף. מהראיות עולה כי התובעת תרמה את חלקה לעסק, השתתפה בספירת מלאי וחלקה הן בהוצאות והן ברווחים. התובעת גם לקחה על עצמה סיכונים עסקיים והייתה לה יכולת לשאת בהוצאות. יתר על כן, ההתכתבויות של התובעת עצמה התייחסו לשותפות, והסברה כי המכתבים נוסחו על ידי עורך דין לא היה משכנע. בית הדין קבע כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח יחסי עובד-מעביד, דבר שלא עשתה. העובדה שהעסק נרשם על שם הנתבעת וכי התובעת קיבלה תשלום באמצעות תלושי שכר לבקשתה, לא הספיקו לביסוס קשר כזה. בנוסף, מעורבותו האישית של התובע בעסק לא גרעה ממטרתו העיקרית של המיזם המשותף. יתר על כן, התנהגותו של התובע, כגון בדיקת הספרים ויצירת קשר עם רואה החשבון לאחר סיום החוזה, דמתה לזו של שותף. ככלל, בית הדין קבע כי מערכת היחסים בין התובע לנתבעת היא של שותפים ולא של מעביד ועובד, ועל כן התביעה לזכויות עובדים נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.