תלה"מ 37530-01-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בשלוש תביעות הנוגעות ליחסי ממון בין בני זוג במהלך נישואיהם ולאחר פרידתם. התביעה הראשונה נוגעת לאיזון המשאבים בין בני הזוג לאחר התרת נישואיהם, שכן החוק קובע כי בעת פירוק, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי כלל נכסי בני הזוג. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, וקבע כי לא ניתן לחלק את הזכויות בדירת המגורים הרשומה על שם שני הצדדים באופן שונה מהרישום בפועל, והורה על מכירת הדירה ועל חלוקת התמורה שווה בשווה בין בני הזוג, לאחר ניכוי תשלומי המשכנתא ועלויות אחרות של מכירת הנכס. התביעה השנייה עניינה גביית דמי שימוש בגין השימוש הבלעדי בנכס המשותף לאחר שהתובע עזב את הדירה. בית המשפט החליט כי על הנתבע לשלם לתובע דמי שימוש הולמים מיום הגשת התביעה ועד למועד הפינוי בפועל, וכי יש לנכות מחצית מדמי שימוש אלה מתשלומי המשכנתא ששילם הנתבע ממועד עזיבת התובע את הנכס. התביעה השלישית נוגעת למספר נכסים, לרבות פיקדונות בנקאיים, ניירות ערך ורכב, והאם יש לכלול אותם בחלוקת הנכסים. בית המשפט החליט כי אין לאזן את חשבונות הבנק וניירות הערך, אשר בית המשפט מצא כי עברו בירושה לנתבע, שכן הם אינם נחשבים לנכסים משותפים. גם הרכב, שנרכש במהלך הנישואין ונרשם על שם הנתבע, נפסק כי הוא בבעלות הנתבעת, שכן הוא נרכש בתמורה ממכירת רכב שירש, ולכן גם ערכו אינו צריך להיות מאוזן. ככלל, השופטת הכריעה לטובת תביעותיה של האישה לאיזון משאבים וגביית דמי שימוש בחלקן, ודחתה את תביעת האחות במלואה.