ע"א 1518/01

תקציר

בין המערערת לבין המשיב הראשון, מזיד, נחתם הסכם למכירת 2/5 חלקת אדמה באבו סנאן תמורת 19,000 ₪, שנוסח ואושר על ידי המשיב השני, עו"ד מטנס. מאוחר יותר התברר כי מזיד החזיק רק ב-1/5 מהחלקה, ואילו החמישית השנייה הייתה בבעלות אחיו, זייד, והוטלו עליה שני עיקולים. בהסכם צוין עיקול אחד בלבד ונקבע כי המקרקעין נקיים מזכויות צד ג', מה שהוביל את המערערת לטעון להפרת חוזה ולתבוע 2/5 מהקרקע בצירוף פיצוי כספי משני המשיבים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערת, והורה למזיד להעביר את חלקו ב-1/5 ולשלם 7,500 ₪ בגין המניה הבלתי ניתנת לאכיפה, אך לא מצא עילה לפיצוי מצד עו"ד מטנס. המערערת ערערה וטענה כי שגה בית המשפט המחוזי בממצאיו בחישובי עובדה ונזק. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצאה מצג שווא או קשר סיבתי בין התנהלותו של עו"ד מטנס לבין נזקיו של המערער. עוד נקבע כי סעד האכיפה מוגבל לחלקו של מזיד, והמערערת לא עמדה בתנאי הפיצוי ללא הוכחת נזק. בנוסף, דחה בית המשפט ברגע האחרון את בקשת המערערת להשבת מקרקעין, שכן היא לא נכללה בתביעה המקורית ונעדרה תשתית עובדתית. השופטת פרוקצ'יה דחתה את הערעור ובחרה שלא להוציא צו להוצאות, החלטה שהשופטת שטרסברג-כהן והשופט ריבלין הסכימו איתה.