רע"פ 10687/02

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה בו הורשעה חברת הנדימן עשה זאת בעצמך בע"מ בעבירה על חוק שעות עבודה ומנוחה בכך שהעסקת עובדים יהודים בשבת. המבקש ערער על הרשעה זו, בטענה כי החוק פוגע בחופש העיסוק שלהם וכי הדרכים להוכחת העבירה אינן מספקות. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי די בראיות הנסיבתיות שהוצגו, לרבות מסמכי זהות של עובדים ועדויות עובדים, כדי לבסס אשמה. באשר לחוקתיותו של חוק המנוחה, אישר בית המשפט את תוקפו, מתוך הכרה בתכליתו לקבוע יום מנוחה שבועי לעובדים תוך שמירה על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. זאת, הסביר בית המשפט, כדי למלא את דרישת התכלית הראויה שבחוק יסוד: חופש העיסוק. עוד קבע בית המשפט כי החוק עובר את מבחן המידתיות, שכן הוא נועד לאזן בין התועלת של יום מנוחה לבין הפגיעה שבהגבלת חופש העיסוק. שיקול הדעת שמקנה החוק להתיר היתרי עבודה לשירותים חיוניים מצמצם עוד יותר את הפגיעה תוך שמירה על שלמות יום המנוחה. פסק הדין הדגיש את אופייה הדואלי של השבת כיום מנוחה חברתי ודתי כאחד, תוך הרמוניה בין ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית כאחד. בית המשפט הדגיש כי הפגיעה הפוטנציאלית של החוק בחופש העיסוק מוצדקת, בהתחשב בתכליתו החברתית ובהתאמתו למסורת היהודית. יש לציין כי בית המשפט הבחין בין תוקפו של החוק, המתיר היתרים, לבין דרכי פעולתו, ודחה את טענת המבקש, שלא הביאה בחשבון את הפוטנציאל של החוק לספק צרכים מגוונים. לסיכום, בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא כל סטייה מפסקי דין קודמים וראה את ההרשעה וגזר הדין מוצדקים.