בג"צ 2533/97

תקציר

בפסק דין זה ביקש העותר להעביר את שר המשפטים צחי הנגבי מתפקידו, בטענה כי לא גילה את התנגדותה של נשיאת בית המשפט העליון למינויו של עו"ד בר-און ליועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט העליון הכיר בכך שבעוד שלראש הממשלה נתונה סמכות שבשיקול דעת להדיח שרים מכוח חוק יסוד: הממשלה, החלטות כאלה חייבות לעמוד בעקרונות המשפט המינהלי, ובפרט להבטיח את אמון הציבור בממשלה. בית המשפט קבע כי החלטתו של ראש הממשלה שלא להדיח שר תקפה ככלל אלא אם כן הוגש כתב אישום בגין עבירה חמורה, שלא התרחשה בעניינו של הנגבי. משכך, קבע בית המשפט כי בחירתו של ראש הממשלה להשאיר את הנגבי אינה חורגת מן הסבירות. דעת המיעוט של השופט גולדברג הצביעה על כך שהשמטת חשיפת מידע חיוני על ידי הנגבי הייתה חמורה דיה כדי לדרוש הסבר מראש הממשלה בטרם החליט שלא להפעיל את סמכותו להרחיק את הנגבי. עם זאת, הרוב הגיע למסקנה כי אין מקום לצו מותנה, שכן החלטת ראש הממשלה נמצאת בתחום הסבירות. בית המשפט הדגיש כי החוק אינו יכול להחליף לחלוטין את האתיקה, והדגיש את האיזון בין אמות מידה משפטיות לבין ייצוג דמוקרטי. לפיכך, העתירה נדחתה, תוך שמירה על ההבחנה המשפטית והאתית ועל ההגבלה על התערבות שיפוטית בהחלטות פוליטיות אלא במקרים קיצוניים.