ע"א 580/17

תקציר

במחלוקת משפטית מורכבת הנוגעת להיטל ביוב, נדרש בית המשפט להכריע האם משטרת ישראל חייבת בתשלומים הקשורים לבנייה פוטנציאלית במתחם משטרתי. תחילה קבע בית המשפט המחוזי כי משטרת ישראל אינה אחראית להיטל הביוב שכן הבנייה המתוכננת לא התרחשה. לפיכך, המועצה חויבה עקרונית להחזיר את הסכום ששולם. עם זאת, השאלה האם יש לפטור את המועצה מהחזר ההיטל הושארה לשיקול דעת שיפוטי. המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של חוק הרשויות המקומיות (ביוב), שהבחין בין חיובי קרקע והיטל שטח בנוי, לבין הוראות ספציפיות להיטל על בסיס פוטנציאל בנייה הקבוע בחוקי העזר. המועצה טענה כי 35% מההיטל הוא עבור רכיב הקרקע ואין להחזירו, אך בית המשפט מצא היעדר ראיות ברורות לחלוקת החיובים בדרך זו. בשאלת ההשבה לפי חוק ההסדר, נקבע כי מאחר שהמשטרה אינה נהנית עוד מההיטל בשל הבנייה שבוטלה, היא זכאית להשבה. עם זאת, המועצה טענה כי הסתמכה על ההיטל כדי לממן את השדרוגים הנדרשים לתשתיות הביוב, שיגרמו למצוקה לא צודקת אם יידרש החזר מלא. בית המשפט מצא כי אף שהשדרוגים הואצו בשל הבנייה המתוכננת של המשטרה, העבודות היו חיוניות בכל מקרה, והגבילו את טענת המועצה לפטור מלא. בית המשפט שאף להשיג צדק יחסי בכך שהגיע למסקנה כי על המועצה להשיב 55% מסכום ההיטל הנומינלי, דבר המשקף את ההסתמכות החלקית על ההיטל, מאזן הנוחות והתפקידים הציבוריים של שני הצדדים. מדיניות אי-ההחזר של המועצה וטיעוני ההסתמכות שלה לא הצדיקו פטור מלא. בנוסף, בית המשפט התאים את חלוקת העלויות, והמליץ לכל צד לשאת בהוצאות המשפט שלו. פסק הדין ביקש איזון צודק על ידי החזר חלקי של כספי המועצה שנגבו שלא כדין במסגרת ההיטל שלא נאכף.