רע"פ 3471/16

תקציר

בפסק הדין נקבע כי בקשות למתן רשות ערעור מתקבלות לעיתים רחוקות ונבחנות בדרך כלל רק במקרים בהם קיימות השלכות משפטיות רחבות יותר מעבר למקרה הספציפי או כאשר קיים חשש לעיוות דין משמעותי. חומרת העונש היא עילה לערעור רק אם הוא חורג באופן משמעותי מהמדיניות שנקבעה. במקרה זה, הבקשה אינה עומדת בקריטריונים אלה והיא נדחית בנימוקים אלה בלבד. עם זאת, השופט דן בקצרה בטיעונים שהוצגו. השופט מכיר בסוגיות הקשורות לקרקע ולתכנון במגזר הערבי, אך מציין כי הערכאות הנמוכות יותר כבר שקלו היבטים אלה בעת מתן גזר הדין למבקש. אשר לבקשה למאסר על תנאי, מסכים השופט עם בית המשפט המחוזי כי אין הדבר ראוי נוכח התעלמותו הבוטה של המבקש מצווי בית המשפט והמשך בנייתו בניגוד לצווים אלה. השופט סבור כי העונש שהוטל עליו קל אף יותר מהראוי, בהתחשב בהתנהלותו של המבקש. זאת ועוד, ההתחייבות הכספית המוטלת על המבקש מוצדקת גם נוכח אופי עבירותיו והמשך התנהגותו העבריינית. כתוצאה מכך, בקשת הערעור נדחית, וגזר הדין המקורי עומד בעינו. המבקש נדרש לרצות את תקופת המאסר שהוטלה עליו ביום 24.5.2016 בכלא קישון או כפי שיחליט שירות בתי הסוהר.