עפ"ג 55191-01-19

תקציר

תיק הערעור עוסק בעבירה של קבלת דבר במרמה שביצע המערער, שעניינה הונאת קורבן קשיש ונכה. המערער שכנע את הנפגע להעביר את הבעלות על רכבו מבלי לקבל כל תשלום ומכר מיד את הרכב תוך שהוא משלשל לכיסו את התמורה. בית המשפט מצא את העבירה כמתוכננת מראש ודוחה, תוך הדגשת ניצולו של המערער את אמונו ופגיעותו של הקורבן. לאחר ששקל את כתב האישום, העדויות והטיעונים לעונש, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור. חומרת העבירה, היעדר חרטה אמיתית והיעדר פיצוי לנפגע היו גורמים מרכזיים. בית המשפט אמנם הכיר בנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות היותו אב למשפחה ענפה ובעיות בריאותיות, אך לא הצדיק הוראה על עבודות שירות במקום מאסר. העונש של שישה חודשי מאסר נחשב מידתי ומאוזן, תוך הימנעות מהטלת קנס. פסק הדין הדגיש את הצורך בגינוי ברור של התנהלות כזו ואת חשיבות ההרתעה. בית המשפט הדגיש כי ההחלטה אם לרצות עונש מאסר נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. מדובר במקרה של הונאה משמעותית שפגעה קשות בקורבן, והצדיקה עונש מאסר ולא עבודות שירות. הבטחותיו של המערער לפיצויים נתפסו כבלתי כנות, שכן הוא לא נקט כל פעולה בעניין זה. בפסק הדין הוזכרו גם תקדימים רלוונטיים שתמכו בעונש שהטיל בית משפט קמא.