עפ"ת 42642-12-17

תקציר

הערעור נדחה משום שהמערער לא הגיש במועד בקשה לביטול הודעה על תשלום קנס בגין עבירת תנועה, ואף לא הגיש הודעה במועד על רצונו להישפט בגין העבירה. המערער טען כי לא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, אלא אשתו. בית המשפט קבע, כי השיהוי הניכר של המערער הן בבקשתו להעביר את ההודעה על תשלום הקנס על שם אשתו והן בבקשתו למשפט לא היה מוצדק. המערער לא סיפק נימוקים שאינם תלויים בו ומנע ממנו להגיש את הבקשות במועד. זאת ועוד, הטענה כי אדם אחר ביצע את העבירה לא היוותה טעם מיוחד להארכת המועד מחשש לעיוות דין, מה גם שהמחוקק קבע במפורש נוהל ומסגרת זמן לטענת הגנה כזו. בית המשפט הדגיש את חשיבותם של הליכים יעילים בבתי המשפט לתעבורה ואת הצורך לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו. מאחר שהמערערת לא העלתה טעמים מוצדקים או נסיבות מיוחדות, לא הייתה עילה להארכת המועדים והערעור נדחה.