ע"ע 203/10

תקציר

במקרה משפטי זה אישר בית המשפט את החלטת בית הדין האזורי ודחה את ערעורה של בריק, שטענה כי לא מדובר בקבלן כוח אדם אלא בספק שירותים. העובדים טענו כי אין להחריגם מתחולת סעיף 12א לחוק, והדגישו כי העסקתם ארוכת הטווח מנוגדת לטענות רשות העתיקות כי תפקידם זמני. בית המשפט הסכים וקבע כי בריק אכן היה קבלן כוח אדם שסיפק עובדים זמניים לרשות העתיקות ולא שירותים מוגמרים. היא דחתה את פרשנותה של רשות העתיקות לסעיף 12א', שהגביל את משך העסקת עובדי קבלן כוח אדם ואישרה את מטרת החקיקה לצמצם דפוסי העסקה מורכבים המתייחסים לעובדים כסחורה. החששות התקציביים שהעלתה רשות העתיקות הוגדרו כלא רלוונטיים, שכן העסקה ישירה לא צריכה לעלות על צורכי העבודה, וצוינה אי התאמתם לדרישות החוק. בית הדין גם מתח ביקורת על טענת רשות העתיקות ל"טעות" בשל חוסר מודעות למועדי ההעסקה, ועמד על אחריותם לציית לחוק. בעקבות זאת נדחה הערעור, ורשות העתיקות חויבה לשלם שכר טרחת עורך דין לעובדים.