ב"ש 104/86

תקציר

תקנות בתי המשפט (אגרות), תשל"ו-1976 מסדירות תשלום אגרות בעד הליכים בבית משפט. המבקשת, חברה קבלנית, תבעה את המשיבים לפיצויים כספיים בבית המשפט המחוזי והצליחה בכך באופן חלקי בלבד. המבקש ערער לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך ערער על חישוב אגרת הערעור על ידי פקיד השומה. פקיד השומה ביסס את שכר הטרחה על שווי התביעה שנדחתה כפי שהוערך והצמיד אותה למדד בעת הגשת הערעור. המבקש טען כי יש לקבוע את האגרה לפי הערך הנקוב של הסעד הכספי ללא כל אומדן או הצמדה. בית המשפט העליון קבע כי אגרת הערעור נקבעת לפי שווי הסעד המבוקש, כפי שהוגדר על ידי המבקש בכתב הערעור. ערך זה נקבע בעת הגשת הערעור ועשוי לכלול ריבית והצמדה. בית המשפט הסביר כי התקנות מחייבות פרשנות מחמירה, ולכן האגרה משולמת לפי שווי הסעד המבוקש, אלא אם כן התביעה הכספית בתביעה הראשונית נדחתה לחלוטין. במקרה כזה, האגרה נקבעת לפי שווי הסעד כפי שנקבע בערכאה הראשונה. מאחר שתביעתו של המבקש התקבלה באופן חלקי, שווי הסעד בערעור הוא הסכום המבוקש בערעור, אשר חושב נכונה על ידי פקיד השומה על 5,582 ₪. בית המשפט דחה את התנגדות המבקשים והורה להם לשלם את הוצאות המדינה.