ת"א 2433/03

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך תיווך מקרקעין. התובעים, סוכן נדל"ן וסוכנותם, טוענים כי ביצעו עבור הנתבע שירותי תיווך בנוגע למכירת בית קולנוע, פעלו לבקשת הנתבע והציגו מצג שווא כאילו הוא הבעלים של הנכס. התובעים מבקשים תביעה כספית בסך 2% + מע"מ משווי המכירה של הנכס, העומד על 321,941 ₪, כדמי תיווך או לחילופין, כתמורה עבור עבודתם. עם זאת, הנתבעת טוענת כי הנכס היה בבעלות משותפת וכי התובעים היו מודעים לכך, ובנוסף, כי לא היה הסכם בכתב המסמיך את התובעים לבצע את השירותים האמורים, דבר הנדרש על פי דין. השופט מצדד בנתבעת וקובע כי היעדר הזמנה בכתב כמתחייב מחוק מתווכי מקרקעין מונע מהתובעים לקבל דמי תיווך, למרות טענותיהם לעשיית עושר ולא במשפט ומרמה. החוק דורש הסכם כתוב כדי למנוע מחלוקות ולהבטיח בהירות, והשופט מפרש אותו כתנאי הכרחי. מאחר שהתובעים לא הצליחו לקבל הזמנה בכתב, תביעתם אינה יכולה להצליח על פי חוק מתווכי מקרקעין או הדין הכללי, לרבות דיני חוזים ודיני נזיקין. יתר על כן, השופטת מציינת כי התובעים, בהיותם אנשי נדל"ן מנוסים, היו צריכים לדעת טוב יותר מאשר להמשיך ללא הסכם בכתב, במיוחד לאור הבעלות השנויה במחלוקת על הנכס. עוד מזכירה השופטת כי דחיית תביעה על הסף היא צעד חמור אך מוצדק במקרה זה, שכן גם אם התובעים יוכיחו את עובדותיהם, עדיין לא יהיו זכאים לסעד. לפיכך, התביעה נדחית, והתובעים נדרשים לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.