רע"א 1497/06

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה, בעקבות פסקי דין הן של בית משפט השלום בחיפה והן של בית המשפט המחוזי. מדובר במבקש צעיר שעבר התעללות על ידי בנם של הוריו המאמצים, המשיבים 2 ו-3. בית משפט השלום לא מצא כל רשלנות מצד הורי האומנה או משרד העבודה והרווחה, ודחה את התביעה נגדם. כנגד המתעלל, המשיב 1, נפסקו פיצויים עונשיים בסך 15,000 ₪, למרות שלא נמצאה נכות מתמשכת. הוגש ערעור על פגמים שנפלו בפסק הדין הראשוני ועל טענות לסכום הפיצוי הלא הולם, בטענה שהוא צריך ליישר קו יותר עם דיני לשון הרע הפוסקים 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את ממצאי בית משפט השלום ואת הפיצוי. בהתייחסו לבקשת המבקשים לתקן את פרוטוקול הדיון בבית המשפט, שסבר כי הוא משקף הטיה בהליכים, קבע בית המשפט המחוזי כי אין צורך בתמלול מלא מילה במילה, שכן הוצגו טיעוני עורך דין תמציתיים בלבד. ההחלטה הדגישה את שיקול הדעת של חוות הדעת של הערעורים ואת המגבלות על הוכחת נזקים. ככלל, בתי המשפט קבעו כי הקביעות, המבוססות ברובן על חוות דעת פסיכיאטריות של מומחים, מנומקות כראוי והנורמות הפרוצדורליות מומשו כראוי. משכך, הבקשה לערעורים נוספים נדחתה כבלתי מבוססת.