ת"א 553-05-13

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה כספית בסך 2,040,149 ₪ שהגישו שבעה תובעים הטוענים כי הלוו כספים לנתבע בין אם באמצעות הלוואה ובין אם באמצעות מתן ערבויות שנפדו על ידי הבנקים. התובעים כוללים את אחותה של רות, חמותה לשעבר, חברה של בני הזוג, אחיו של בעלה לשעבר של רות, בעלה לשעבר של רות ובנם, ובן דודה של רות. הנתבע, שהיה שותפו של רות לעסק ולחיים במשך 15 שנה, מכחיש את הטענות וטוען כי חלה על התביעה. בית המשפט קובע כי התובעים אכן הלוו את הכספים הנתבעים, וכי הכספים נמסרו לנתבע ולבת זוגו דאז רות לצורך עסקיהם המשותפים. מהראיות עולה כי הנתבע ורות היו שותפים שווים בעסקי השקמה, ולפיכך היו אחראים לחובות הכספיים של העסק, לרבות החובות לתובעים, ביחד ולחוד. בית המשפט מוצא את עדויות התובעים אמינות, ואילו עדותו של הנתבע, שסתרה את עצמה, אינה אמינה. כמו כן, בית המשפט קובע כי תקופת ההתיישנות אינה חלה משום שהתובעים הגישו הוכחת חוב כנגד הנתבע במסגרת הליכי פשיטת הרגל, אשר עצרו את תקופת ההתיישנות. לפיכך, נדחית טענת הנתבע כי החובות מוגבלים בזמן. כל תובע מקבל את הסכומים הנתבעים, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כן חויב הנתבע בהוצאות התובעים, לרבות הוצאות שכר דירה בסך 200,000 ₪.