סע"ש 13351-03-21

תקציר

פסק דין זה דן בנסיבות סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת, ומנתח האם התובע פוטר או התפטר. התובעת טענה כי הנתבעת פעלה שלא כדין בכך שלא פנתה לממונה על חוק עבודת נשים, התכחשה לתובעת והתעלמה מפניותיה, ולמעשה פיטרה אותה בתקופה מוגנת ללא שימוע. מנגד, טענה הנתבעת כי התובעת התפטרה, שכן לא חזרה לעבודה לאחר הלידה. השופט מצדד בתובעת ומגיע למסקנה כי היא פוטרה. מאחר והפיטורים התרחשו בתקופה המוגנת הקבועה בחוק עבודת נשים, פוסקת השופטת לתובעת פיצויים שונים, לרבות שכר עבור התקופה המוגנת (20,328 ש"ח), פיצויי פיטורים (33,797 ש"ח), פיצוי בגין אי קיום שימוע (20,000 ש"ח), הודעה מוקדמת (6,776 ש"ח), פיצוי לא ממוני (10,000 ש"ח) ושכר עבור חודש מרץ 2020 (2,141 ש"ח), בין שאר התשלומים. בנוסף, השופט מורה לנתבעים לבצע הפרשות לפנסיה בסך של 13,136.42 ₪ ביחד ולחוד עם מר מינדל, ובכך מסיר חלקית את מסך ההתאגדות. עוד קובעת השופטת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הלנת שכרה בחודש מרץ 2020 (7,500 ש"ח), אי הודעה לעובדת (2,500 ש"ח), דמי חגים (4,915 ש"ח), חופשה שנתית (476.8 ש"ח), דמי הבראה (3,097.87 ש"ח) וניכויים בגין הפרשות לפנסיה (4,677.91 ש"ח). התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבע נדרש לשלם לתובע את הסכומים האמורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לקבלת התשלום המלא. הנתבעת אחראית גם לתשלום שכר טרחת עורך דינה של התובעת, בסך 25,000 ₪. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.