ת"א 1919/02

תקציר

התובע תובע את הנתבעים בסכום כולל של 90,000 ₪, הכולל שתי תביעות נפרדות: האחת על סך 50,000 ₪, אותה שילמה התובעת כבטוחה לחובות הנתבעים לבנק לאומי, והשנייה על סך 40,000 ₪, שלטענת התובעת הייתה הלוואה אישית לנתבעים. הנתבעים מודים כי התובע שילם את 50,000 ₪ כעירבון, אך טוענים כי החזירו לו את הכסף. הם גם מכחישים שאי פעם קיבלו הלוואה אישית מהתובע. באשר לתביעה לביטחונות הבנקאיים, קובעת השופטת כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם לפירעון ולכן מצווה עליהם לשלם לתובע 50,000 ₪, בצירוף ריבית ודמי הצמדה, כקבוע בחוק. עם זאת, השופט מצדד בנתבעים בטענת ההלוואה האישית, וקובע כי התובע לא הציג די ראיות להוכחת קיומה של ההלוואה. יתר על כן, השופטת מציינת כי תביעת התובע להלוואה האישית נעדרת שחר, שכן התובע לא הביא כל תיעוד או ראיה מוחשית התומכת בה. כל צד נדרש לשאת בהוצאות המשפט שלו, והנתבעים חייבים ביחד ולחוד לשלם לתובע 50,000 ₪, בצירוף שכר הטרחה הנוסף המוזכר בפסק הדין.