ת"א 70147-12-19

תקציר

התובע, בעל אוטובוס המבוטח על ידי הנתבעת, ביקש לחייב את האחרון לשלם תגמולי ביטוח בגין נזקי רכוש שנגרמו לכאורה כתוצאה מתאונה. בתביעת התובע נטען כי האוטובוס שלהם פגע באוטובוס צד ג' מאחור לאחר שהאחרון בלם בפתאומיות. עם זאת, הנתבעת טענה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את הנסיבות הנטענות של התאונה והפרה את חובתה לשתף פעולה. הם דחו את הטענה, בנימוק של הונאה. בית המשפט שמע עדויות סותרות מעדי התביעה, לרבות הבעלים והנהג, בנוגע לפרטים מהותיים של התאונה, עם ליקויי זיכרון תכופים. גם טופס ההודעה על תאונה לא מולא כראוי, נעדר פרטים על הרכב והנהג של צד שלישי, ונשא חתימות סותרות. זאת ועוד, נהג האוטובוס של צד ג' אישר היכרות מוקדמת עם נהגו של התובע, דבר הסותר את טענתו של האחרון כי הם לא החליפו פרטים. בית המשפט מצא את גרסת התובע בלתי עקבית ולא אמינה, והגיע למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שהתאונה התרחשה באופן שונה מהנטען. לאור חומר הראיות, דחתה השופטת את התביעה, חייבה את התובע בתשלום הוצאות החקירה ושכר טרחת עורך הדין של הנתבע (15,000 ₪), וקבעה כי אי עמידתה של הנתבעת בהנחיות הביטוח בדחיית התביעה הייתה מוצדקת נוכח הטענות למרמה.