ע"ו 9681-06-20

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בערעור על החלטת ועדה פסיכיאטרית להאריך את אשפוזו של המערער, חולה נפש כרוני שאובחן עם סכיזופרניה ושימוש בסמים, לתקופה נוספת של שלושה חודשים. הוועדה העריכה כי המערער מהווה רמה גבוהה של סכנה לעצמו ולאחרים בשל פסיכוזה פעילה שלו, חוסר תובנה לגבי מצבו ושיקול דעת לקוי, ונעתרה לבקשה להארכת האשפוז. המערער טען לשחרורו המיידי, אך בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה הייתה מוצדקת על סמך הערכותיה והתנהגותו ועברו הרפואי של המערער. הערעור ערער גם על השימוש שעשתה הוועדה בשיחת וידאו לדיון בשל התפרצות מחלת הקורונה, בטענה כי הדבר הביא לבדיקה לקויה של מצבו הנפשי של המערער. עם זאת, בית המשפט קבע כי בעוד שבדיקה גופנית עדיפה, הבדיקה החזותית של הוועדה היא אפשרות סבירה בנסיבות העניין והניבה ממצאים מבוססים. בית המשפט הדגיש כי הוועדה הפסיכיאטרית קובעת את סדר דיוניה ובמקרה זה הייעוץ החזותי היה מוצא אחרון שהניב תוצאות מהימנות. לפיכך, הערר נדחה, והחלטת הוועדה להאריך את האשפוז נותרה בעינה. פסק דין זה אישר את סמכותה של הוועדה לקיים התייעצויות חזותיות ללא הסכמה מפורשת והדגיש את הצורך בבדיקה מקיפה של חולי נפש כדי להבטיח את שלומם ורווחתם.