רע"א 9015/12

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור אזרחי שעניינו סיום תביעה והטיפול שלאחר מכן בתיק על ידי בית המשפט המחוזי. התביעה המקורית בוטלה מכוח תקנה 154, אשר למעשה סיימה את הדיון בתביעה הראשונית. לתובעים, שביקשו את הפיטורים, ניתנה האפשרות להגיש מחדש את תביעתם בתנאים מסוימים בתוך פרק זמן מוגדר. עם זאת, הם לא עשו כן בתוך התקופה המוקצבת, והנתבעים טענו כי התביעה התיישנה כעת בשל תקופת ההתיישנות. בית המשפט המחוזי, בהחלטותיו, ניסה ליצור מצב בו תקופת ההתיישנות למעשה "הוקפאה" בתקופת סיום התביעה, דבר שלא אושר על ידי הנתבעים. ערכאת הערעור פסקה לטובת הנתבעים, בקובעה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שמנע מראש מהנתבעים להעלות טענת התיישנות. כתוצאה מכך בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי, והתובעים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך הדין של הנתבעים, שנקבע על סך של 5,000 ₪. בהחלטת ערכאת הערעור הובהר כי על תביעת התובעים חלה כעת התיישנות וכי לנתבעים עומדת הזכות להעלות התנגדות זו, שעל בית המשפט המחוזי לדון בה לגופה.